שמורת הסטף – חקלאות קדומה בהרי ירושלים

השם "סטף" מוזכר לראשונה בכתבים מאזור עין כרם מהתקופה הממלוקית, והוא תעתיק עברי של השם הערבי צטאף.

במקום מערכת משוחזרת גדולה של שיטות חקלאיות קדומות.

ההתיישבות באיזור הסטף החלה כבר בתקופה הכלכוליתית.
חקלאות המדרגות (טראסות) החלה להתפתח לפני כ 4,500 שנה, ומאז (בהפסקות קצרות) היה האתר מיושב.
ביישוב נמצאו גם שרידים מהתקופה הביזנטית.

שיקום ושחזור

הקרן הקיימת לישראל החלה במבצע שיקום ושיחזור של מערכת המדרגות החקלאיות בשנות השמונים.
במסגרת הפרויקט נחשפו שני מעיינות שכבה שספקו מים לכפר סטף: עין סטף ועין ביכורה, התעלות שיצאו מהם, ובריכות האגירה.
בנוסף, השיקה קק"ל מיזם בשם "בוסתנוף" במסגרתו שוכרים תושבי ירושלים והסביבה חלקות קרקע לעיבוד עצמי.
סוג זה של חקלאות המשמש בחלקות אלו נקרא חקלאות שלחין (=משורש ש.ל.ח, שילוח המים בתעלות אל החלקות).
שיטת חלוקת המים לחלקות השונות התבססה על בריכת אגירה המצויה מול נביעת המעיין, המקושרת בתעלות חפורות המגיעות לכל חלקה וחלקה.
בפתח היציאה של התעלה הראשית היה סכר, וכן גם בכל אחת מהצמתים במערכת התעלות.
פתיחה וסגירה של סכרים איפשרו לתעל את המים בצורה סלקטיבית בין החלקות.
שיטת המדידה שהיתה נהוגה כדי לספק כמויות מים שוות לכל חלקה היתה מבוססת על מדידת עומק הבריכה.
הדבר נעשה באמצעות קנה (במבוק), שהטבעות המקיפות אותו מרחקן זו מזו שווה, והוא שימש לקביעת גובה המים בכל רגע נתון. זהו גם מקור הביטוי "קנה מידה".

באזור הסטף קיימת גם חקלאות בעל המבוססת על מי גשמים בלבד ("בעל" על שם אל הפריון הכנעני).

היערות

היערות הרבים המקיפים כיום את איזור הסטף ורובו של פרוזדור ירושלים לא היו קיימים באיזור עד לתחילת שנות החמישים.
יערות היו קיימים באזור בתקופות קדומות יותר אך הידלדלו עד לכדי היעלמות כמעט מלאה בתחילת המאה ה 20.
הסיבות העיקריות לכך היו:

1. כריתה מאסיבית לחימום ובישול. משק הבית של כל בני האדם התבסס על בישול באש חיה ושימוש באש כאמצעי חימום יחיד. אספקה שוטפת של עצים לבעירה היתה הכרחית והביאה לדילדול של היערות
2. בירוא יערות לצורך חקלאות. ככל שהתפתחה החקלאות גבר הצורך בשטחי אדמה הניתנים לעיבוד. ככל שאלו אזלו, נדחקו השטחים הזמינים ונוצר צורך לברא חלקות יער על מנת להכשיר את האדמה לגידולי בעל ושלחין.
3. שריפות. ככל שגבר השימוש באש נוצרו שריפות יער תכופות יותר. בהעדר יכולות כיבוי או תכנון ייעור נגד אש, שריפות כילו שטחים גדולים.
4. רעיית עדרים. רעייה בלתי מבוקרת גרמה לנזקים לשתילים צעירים ללא יכולת התחדשות ופגיעה בדורות הבאים של עצי היער
5. רכבות. זו הסיבה העיקרית שגרמה לחיסול כמעט מוחלט של היערות בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. בשנת 1892 הוקם קו הרכבת הראשון בין יפו לירושלים, ואחריו הוקמו מסילות רבות נוספות.

לאורך כל שנות החמישים של המאה ה 20 עסקה הקרן הקיימת לישראל בנטיעת יערות באיזור.
אחת הסיבות המרכזיות להיקף הפרוייקט היה הצורך לספק עבודה לעשרות אלפי עולים חדשים.
אלו התפרנסו בדוחק והממשלה היקצתה להם מכסות של "עבודה יזומה".

בשנים האחרונות קיימת גישה שונה מבעבר, וניטעים יותר עצים רחבי עלים (כמו אלה ואלון) על מנת לדלל את כמות העצים המחטניים (אורן לסוגיו) וכך למזער את הסיכון לשריפות יער קטלניות ולמחלות שונות הקשורות בהם.