גן הפסלים בכּאוכּב אבו אל-היג'א

כאשר אנו נוסעים מאזור עמק יזרעאל צפונה לכיוון גוש שגב וכרמיאל, תמיד נעדיף את כביש 784 המתפתל מצומת המוביל ועד ליבו של גוש שגב בגליל התחתון.
הנסיעה בכביש תספק לנו נופים מרהיבים של שדות מוריקים בבקעת בית נטופה, חורש נפלא ברכס יודפת, מפרץ חיפה בשיא הדרו, וכרמי זיתים ושקדים בבקעת סכנין הפורייה.

 

הכפר כאוכב אבו אל היג'א נמצא כמעט בשיאו של רכס יודפת, והוא גבוה ורם מעל סביבתו (למרות שאנו עדיין בגליל התחתון).

זהו כפר שאוכלוסייתו מגיע לכ-3,000 נפש, רובה ככולה מוסלמית.

היסטוריה ואגדה

הכפר הוקם על שרידי הישוב היהודי כוכבא שמוזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו.
שמו של הכפר מנציח את חוסם אבן בכרי, אחד מקציניו של צלאח א-דין.
אל בכרי היה מושל האזור שנודע כעשוי לבלי חת.
הוא "עשה את המוות" לצלבנים, תרתי משמע, והכה בהם בפשיטות פתע שערך על צבאם.
מכאן גם כינויו: היג'א, שמשמעו בערבית "פתע".

וכיוון שלכל דבר יש סוף, חוסם אבן בכרי נהרג באחד הקרבות ונקבר בקרבת הכניסה לכפר במקום הקרוי על שמו:
"מקאם אבו אל היג'א", שהפך אתר עלייה לרגל.
סיפרו עליו שהיה איש נוח לבריות וחותר לעשיית צדק.
אחד הסיפורים מגולל פרשייה הקשורה לאלמנה יהודייה שהלכה לשאוב מים במעין של שפרעם ומצאה עצמה בקרב כמה מחייליו של אבן בכרי.
אלה החלו להציק לה ולא אפשרו בידה למלא את כליה מים.
כשראה זאת חוסם אבן בכרי, התמלא זעם.
הוא הניף את חרבו והצביע לעבר המעין שפסק באחת מלספק את מימיו.
בראות החיילים את המעשה, נבהלו ונסוגו לאחור.
אז גער בהם חוסם והצביע בחרבו לעבר המעין בשנית.
המים חזרו לנבוע, האלמנה ניגשה ומלאה את כדה מים ובדרכה לעזוב את המקום הודתה לחוסם אבן בכרי על מעשיו.
היא ביקשה לקרוא בכף ידו וניבאה לו כי יולדו לו בנים זכרים.
ואכן, אשתו של אבו אל היג'א שהייתה עקרה, הרתה וילדה לו בן זכר.
מסקנה: דיר בלאק להיות רע. תהיה טוב!

מה נמצא כאן?

בצדו המערבי של הכפר, מקום שממנו נשקף נוף מרהיב של מישור חוף הגליל המערבי, הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת גן הפסלים בכּאוכּב אבו אל-היג'א.
המיזם שנעשה במשותף עם בית הגפן בחיפה, הביא לכאן אמנים יהודים וערבים שיצרו, כל אחד על פי תפיסתו, מגוון פסלים העוסקים בסמליות, ברגשות, בשאיפות, בהדברות ובמערכות יחסים שבין יהודים לערבים.
הפסל המוכר ביותר הוא "שלושת הדקלים".
כל דקל נושא בצמרתו סמל המייצג את היהדות, הנצרות ואסלם (מגן דוד, צלב וסהר).
במרוצת השנים היוו הדקלים יעד לפגיעה והריסה בחלק מהמקרים שבהם עלו לסדר היום קונפליקטים בין יהודים לערבים.

יצירה בולטת נוספת הוא פסלה של עופרה צימבליסטה: "שולחן עם קערות".
זהו שולחן מתכת שסביבו כסאות עם מסעדים גבוהים המסמלים הגנה וניתוק מהסביבה.
הקערות נועדו למלח, אורז ומים המסמלים שפע וברכה.
ניתן לראות כאן גם את פסלו של קדישזון "המחרשה והאישה", את הפסל "הדרך השלישית" המסמל את ה"צומוד" – ההיאחזות באדמה, ופסלים נוספים כמו "שורש מבקש" של אורה סגליס, המציג עץ זית שראשו בתוך כד ושורשיו הפוכים כלפי מעלה, הפסל "יש לי חלום" של שוקי עלי המראה אדם יוצא מתוך החומר והופך לציפור, "תרנגול על כדור הארץ" של חליל ריאן, "מחרשה לפני מכבש" של מוחמד כנען, ועוד.

כשנבקר במקום לא נפסח בשום אופן על סיבוב רכוב בין בתי הכפר, שהמילה "ציורי" מתאימה לו ככפפה ליד.

בגלל היותו בנוי על צלע הר יש בו עליות וירידות רבות, רחובות צרים ועיקולים המעמידים במבחן כל נהג, גם את הטובים.

כדאי להסתובב סביב המסגד הגדול במרכז הכפר, "ללכת לאיבוד" בין הסמטאות ולהתרשם מהחצרות המטופחות והרחובות המקושטים בפרחי העונה.