שמות רחובות ופירושם

כמה פעמים חלפת על פני שלט רחובות מוזר או יוצא דופן ושאלת את עצמך מהו הסיפור המסתתר מאחוריו?
ליקטתי כמה כאלו…

 

סמטה אלמונית וסמטה פלונית – תל אביב

סיפור שהיה באמת? כנראה.  יהודי אמריקאי וסוחר קרקעות בשם מאיר שפירא רכש קרקעות באיזור תל אביב, בנה בית בין שתי הסמטאות וריצף אותן. מכיוון שטרם היה לסמטאות שם, הוא החליט שיהיה נחמד אם ייקראו הסמטאות על שמו. הוא מיהר ותלה באחת הסמטאות את השלט "מאיר שפירא".

כשהובא הדבר לידיעתו של ראש העיר מאיר דיזינגוף, לא מצאה חן בעיניו היזמות הפרטית של שפירא והוא זימן אותו לפגישה. לאחר שעלו מספר "אי הסכמות" בין השניים, החליט ראש העיר לקרוא לסמטאות על שמו של אף אחד, ועל כן סמטה אלמונית וסמטה פלונית.

רחוב שביל החלב – תל אביב

אין קשר לגלקסיה בה נמצאת מערכת השמש שלנו. עד שנות ה-50 הייתה שכונת נחלת יצחק מלאה במחלבות וברפתות רבות שסיפקו חלב לכל העיר, אך כשעבר חוק על איסור גידול פרות בישובים עירוניים נאלצו התושבים לסגור את הרפתות, ואילו השם נשאר.

רחוב מחלקי המים – ירושלים

פעם היה מקצוע כזה בעיר הקודש. הרחוב נקרא על שמם של מחלקי המים בעת המצור
על ירושלים במלחמת השחרור

 

רחוב 1237 – תל אביב

האם חשקה נפשם של ממציאי השמות להידמות לניו יורק? לא ולא.
1237 הוא פשוט מספר סידורי המהווה שם זמני לרחוב, עד שוועדת השמות העירונית תמצא לו שם קבוע. אנחנו נחכה.

רחוב צונזר – תל אביב

לא מה שחשבתם. זהו פשוט שמו של משורר עממי שכתב בעיקר ביידיש, וגם קצת בעברית, את השירים "השושנה" ו"המחרשה" –אֱליָקוּם צוּנְזֶר

רחוב הלני המלכה – ירושלים

במקור הה שם הרחוב "מליסנדרה המלכה". שמו ניתן לו על ידי הבריטים שהיו בשלטון, על שמה של מלכה נוצרייה.
בשנת 1948 החליטו במועצת העיר כי מלכה זה נחמד וטוב, אבל רצוי שתהיה יהודייה.
אז שינו את שם הרחוב ל"הלני המלכה" – מלכה אשורית אשר התגיירה ותרמה לבניית בית המקדש השני.

 

רחוב התעודה האדומה – תל אביב

בימי השלטון העות'מני בארץ ישראל, "התעודה האדומה" היה כינוי לתעודה שניתנה למי שירד מאוניה בנמל יפו.

רחוב דור דור ודורשיו – ירושלים

 

יש דבר כזה.
שם הרחוב ניתן לו כשמו של ספר פרי עטו של הרב אייזיק הירש וויס,
רב וחוקר תולדות התורה.

 

 

רחוב לאן – תל אביב

יחסינו לאן, אתם שואלים? ובכן, הכוונה לשתי סמטאות ללא מוצא בשם לאן א' ולאן ב', שקיבלו את שמן  מיצירתו של מרדכי זאב פיארברג המבטאת את הבלבול שלו ושל בני דורו בימיה הראשונים של התנועה הציונית

רחוב שומשום – אבן יהודה

מהמשעשעים ביותר. שמעו סיפור: בסוף שנות השמונים, התרחבה אבן יהודה ונבנה בה רחוב חדש ובו רק בית אחד. ראש המועצה דאז, עמיצור חיימובסקי, החליט לתת לבעליו של אותו בית לבחור את שם הרחוב, בתנאי שיהיה מעולם החי והצומח. בעל הבית הרי ארטן שהיה צייר ופסל החליט לתת שם אמנותי ומשעשע לרחוב שלו, "רחוב שומשום". ראש המועצה חייך, והסכים. אחרי הכל, שומשום הוא אכן סוג של צמח. הבעיה היחידה עם שם הרחוב היא שבכל פעם שמתקינים בו שלט חדש, מישהו ממהר להוריד אותו ולקחת הביתה.

רחוב אליהו בחור – תל אביב

אליהו בחור כארז! האיש המציא המצאה ששינתה את חיינו לעד: השווא הנע!
את ההבדל בין השווא הנח, זה המסמן עיצור שאין אחריו תנועה, ובין אחיו השווא הנע של אליהו בחור (וגם את בן דודם השווא המרחף), תצטרכו לברר בויקיפדיה…

 

 

רחוב מעג"ל – רמת גן 

לא, זה לא קשור לצורה הגאומטרית בה כל הנקודות במישור שמרחקן מהמרכז הוא קבוע. אלו הן ראשי התיבות של "משקי עופות, גנים לכל" – חזונם של מייסדי העיר.

רחוב ציהתל"י – תל אביב

ארוך ולא קל להיגוי, אבל יכול היה להיות ארוך יותר. אלו הן ראשי התיבות של "ציון הלא תשאלי" (…לשלום אסירייך).

רחוב שלושת החיצים – תל אביב

לא נועד לבלבל, הוא מורה בפשטות על סמלה של חזית הדרום במלחמת העצמאות.

 

רחוב נחלת בנימין – בתל אביב

נכון, השם אינו מוזר כל כך, אבל הסיפור מאחוריו דוקא כן.
שם הרחוב החל כשכונה בשם זה. מייסדי השכונה החליטו שאותו "בנימין" שעל שמו נקראת יהיה מי שיסייע למימון הקמתה. אם הקרן הקיימת לישראל תסייע, הרחוב יקרא על שם בנימין זאב הרצל. אם הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד יסייע, השכונה תקרא על שמו.
מכיוון שבסופו של דבר אף אחד לא סייע, נקבע כי הרחוב יקרא על שם שבט בנימין.

 

 רחוב אנוכי – תל אביב

אין מדובר ברחוב החושב בעיקר על עצמו.
זהו שמו של רחוב תמים הקרוי על שם זלמן יצחק אנכי, סופר ומחזאי, שבחר לעברת את שם המשפחה שלו (אהרונסון) באופן מקורי.

 

 

רחוב היהודי זיס – תל אביב

השם מבקש להנציח את יוזף זיסקינד אופנהיימר (בנקאי יהודי שהגיע לגדולות במאה ה-18).
אם השם נשמע לכם מוכר, אתם צודקים: זה היה שמו של סרט תעמולה נאצי מצליח בשנות ה 40, שהשתמש בדמותו של היהודי זיס המקורי כדי להציג את היהודים כאם כל הבעיות של גרמניה.

 

רחוב הכנסת אורחים – ירושלים

על שמו של בית תבשיל עממי שנוסד בו על ידי רבי שלמה אליאך

 

 סמטת בתי גורל – ירושלים

על שם שכונת בתי גורל, שבה התגוררו עולי תימן שהגיעו בעליית "אעלה בתמר".

בשכונה נבנו 12 בתים מכספי תרומות של יהודי לונדון. שמה של השכונה ניתן לה משום שתושביו היו עורכים הגרלות על קבלת הדירות. ההגרלות נערכו פעם בשנתיים, כדי ליצור תחלופה. בקומה השנייה של אחד הבתים הוקם בית-הכנסת "גורל", הקיים עד היום.

 

רחוב המיילדת – ראש העין

נקרא על שם יהודית פרנק, ששימשה כמיילדת – והרבה יותר מכך – במעברה בראש העין, בימי קום המדינה.

יהודית, ניצולת שואה, עלתה מהונגריה בשנת 1947, וגרה במעברה ברעננה. היא סייעה רבות ליהודי  תימן שהגיעו למעברה בראש העין, הן כמיילדת והן בעזרה בכל תחומי החיים, כמו גישור בסכסוכים וייעוץ במציאת פרנסה.

 

רחוב המלאך בלבן – ירושלים

זה היה הכינוי שדבק באסתר ארדיטי, חובשת שקיבלה צל"ש ואת עיטור המופת. בשנת 1954 נפל מטוסו של רס"ן יעקב שלמון, מפקד טייסת, כשהוא אפוף להבות. צוותי החילוץ הוזעקו למקום, אך לא יכלו להתקרב עקב הבוץ העמוק וירי בלתי מבוקר של מקלע מהמטוס המרוסק. מי שלא ויתרה הייתה אסתר, שנטלה תיק עזרה ראשונה ורצה אל תוך הלהבות. תוך הפגנת אומץ לב נדיר והתעלמות מוחלטת מהסכנה  לחייה, הצליחה לחלץ מהמטוס הבוער את הנווט, שלמה הרצמן, ואת שלמון עצמו, שנפגעו קשה בהתרסקות, שניות לפני שהמטוס התפוצץ לרסיסים. על פעולה זו קיבלה אסתר את הצל"ש. במלחמת ששת הימים טיפלה אסתר בפצועים במסירות נפש, והתעקשה להיות עם הלוחמים יום וליל, גם תחת הפגזות. במלחמה זו היא זכתה לכינוי "מלאך הצנחנים". גם במלחמת יום כיפור נטלה אסתר חלק, הפעם בטיפול בפצועים בבית חולים שדה בעומק  החזית, ממערב לתעלת סואץ. על פעילות זו העניק לה הנשיא דאז, זלמן שז"ר, את עיטור המופת. בין מלחמה למלחמה, הספיקה אסתר גם להיות נהגת האמבולנס הראשונה בארץ

 

רחוב ז'בוטינסקי – ת"א, רמת גן, בני ברק ופ"ת

העובר בה הוא אחד הרחובות הארוכים בארץ – מתל אביב לרמת גן, בני ברק ופתח תקווה. פרנסי הערים החליטו לתת עצמאות לכל אחד מחלקי הרחוב ועל הדרך גם לבלבל אותנו, כך בכל אחד מהם יש מספור חדש: כשנוסעים מתל אביב מספרי הרחוב רצים כסדרם, מגיעים לרמת גן ומתחילים לספור מחדש, בני ברק נוטלת את חלקה ולאחריה גם פתח תקווה.

 

רחוב בנק מזרחי-טפחות – לוד

אז אין באמת רחוב כזה. בהודעתה הראשונית פירטה העירייה את ההיגיון שבקריאת שם שכזה בכך שזהו "ביטוי הערכה למעורבותו של הבנק בעשייה החברתית למען הקהילה על גווניה השונים בלוד בכלל ולרווחת בני הנוער בעיר בפרט, וכן על החלטת הבנק להאמין בלוד ובפוטנציאל האדיר שבה ולהקים בה את מרכז המחשוב והמטה התפעולי הארצי". ביקורת ציבורית הביאה לכך שפקחי העירייה הסירו את השלט רגע לפני תחילת 'טקס הסרת הלוט' שבו אמורים היו להשתתף בכירי הבנק.

 סמטת "הפנתרים השחורים" וסמטת "הם לא נחמדים" – ירושלים

גם פה, אל תחפשו את הסמטאות הללו בוייז.
השמות ניתנו ע"י ועד שכונת מוסררה בבירה והם מיהרו לתלות את שלטי השמות באופן פיראטי. העירייה, מצידה, מיהרה להסירם.

 

רחוב דהומיי – ירושלים

דהומיי, תאמינו או לא, היא שם של מדינה במערב אפריקה שנכבשה ע"י הצרפתים בסוף המאה
ה 19  וצורפה אחר כך לפדרציה המערבית הצרפתית באפריקה. 

 

 

רחוב ה39 – נתניה

גם ערים אחרות בארץ נתנו את השם הזה, אלא שהשתמשו בא"ב העברי כ"רחוב ע"ג".
על פי ספר השמות מדובר ב 39  נשים צעירות דתיות ושהנאצים רצו אותן כזונות לבתי הבושת של הצבא, והן שתו רעל והתאבדו כדי לשמור על קדושתן ועל קדושת השם

 

רחוב קבוצת ל"ג – כפר סבא

לא קשור לל"ג בעומר. זוהי קבוצה בת 33 פועלים שקיבלה הכשרתה בכפר-סבא לפני שקימו את קבוץ חפציבה.

 

רחוב ארבע ארצות – חולון

לשם זה שני פירושים, ואף אחד מהם אינו ארץ: 

פירוש אחד הוא ארבע ארצות הקודש. כינוי לארבע ערים בארץ ישראל: ירושלים, חברון, טבריה וצפת. בערים אלה התרכז היישוב היהודי בארץ ישראל במשך הזמן שחלף מאז חורבן מלכות ישראל ויהודה ועד  לתקופת תחיית הלאומיות העברית.

הפירוש השני, ארבע ארצות הוא גם שמה של אספה אשר בין השנים 1580-1764 שימשה כמוסד העליון של יהדות מזרח אירופה. היא גבתה מסים מכלל הקהילות היהודיות ומסרה אותם לשלטונות.

 

רחוב בעל מחשבות – חולון

כינויו של ישראל איזידור אלישיב, מבקר ספרותי יידי שנון ועיתונאי פעיל ברוסיה, בפולין ובגרמניה

 

רחוב חזית חמש – חולון

השם ניתן על-ידי מטה מחוז "קריתי" לקו ההגנה של בת ים-חולון-מקווה ישראל-מולדת, שהשתרע מול שכונותיה הדרומיות והמזרחיות של יפו, חולות נבי רובין, פרדסי יאזור ובית דג'ן. הקו, שהיווה חבל הגנה אחד, התחלק לשישה אזורים, שנחלקו לשישה-עשר קטעים. היו בקו כשישים עמדות, אולם מחמת המחסור בכוח אדם רק כשני שלישים מהן היו מאוישות בידי אנשי חי"מ (חיל משמר) באופן קבוע. על "חזית חמש" הגנו, בנוסף ל-150 אנשי חיל המשמר ממחוז "קריתי" שהיו בה, לוחמים מהחי"ש (חיל השדה) של חטיבת "גבעתי".