מצפור אסף סיבוני

 

בליל הארבעה בפברואר 1997 טסו שני מסוקי יסעור של חיל האוויר מעל עמק החולה.
בבטנם היו 73 חיילים ואנשי צוות אויר במשימת הטסת לוחמים מחטיבת הנח"ל, חטיבת גולני, חיל השריון ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל שברצועת הביטחון, דלעת ובופור, שבדרום לבנון.

 

אחת מנקודות התורפה של צה"ל הייתה התנועה בשיירות מהבסיסים בארץ למוצבים בלבנון.
שיירות אלו הובילו חיילים, בדרך לחופשה וחזרה ממנה, וכן אספקה וציוד למחנות. השיירות, מטבען, נעו בצירים ידועים ומוכרים מראש, באיטיות וללא יכולת לתמרן ולהתחמק, כאשר הן נושאות מספר רב של חיילים, וכך הפכו ליעד נוח וכדאי לתקיפה.
צה"ל השקיע מאמצים רבים בהתמודדות עם איום זה. מאמצים אלה כללו הכנסת כלי רכב ממוגנים, פתיחת הציר לפני השיירה, חיפוי ואבטחה, ועוד.

האסון
תוך כדי תמרון מעל שטח ישראל התנגשו שני המסוקים.
אחד מהם התרסק בחצר של צימר במושב שאר ישוב, והשני התרסק בסמוך, בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה.

באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים.

8 מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים.

בנוסף נהרגו שתי כלבות בשירות צה"ל.

אסון המסוקים היה תאונת המסוקים הקטלנית ביותר בתולדות התעופה בעולם עד אותה העת.

המצפור לזכרו של אסף סיבוני ז"ל מפלחה"ן נח"ל שנהרג באסון.

המצפור הוקם ע"י הוריו של אסף, ובו 21 פעמוני רוח, כמניין שנותיו.
הוא צופה על צפון רצועת עזה ועל שדות המרעה בהם היה אסף רועה את עדר הבקר של הקיבוץ.

אסף נולד בקיבוץ ניר-עם, עבד בענף הבקר ועם מותו נקבר בקיבוץ.
לזכרו מתקיים כל שנה משחק כדורגל ביום הולדתו, וכן הופק סרט "לזכור את אסף".

סבו של אסף , שלום לנדס, הנציח את זכרו בספר שירים שכתב.

מתוך "קינה לאסף ליום השלושים":

"באותו לילה קר / אפל, שחור ומר / עת תמו ההכנות /והורמו הדלתות, / בוודאי חייכת לכובע הפלדה / או לאפודת המגן הקרה, / גם הפעם לחשת 'אתגבר' / כפי סיסמתך במשבר. / שניות חולפות, מחשבות רצות, /על אם על אב, על חברים וחברות / על אח ואחות / על בית ולא רק על זאת. /פיצוץ אדיר, צלילה לתהום / אחוז להבות אש וחום /  אתה עם חבריך ביסעור, אי שם / מכונה ושמן ומעל האדם…"