מה הקשר בין אבולעפיה היפואי ואבולעפיה הטברייני?

כידוע, מאפיית אבולעפיה שביפו היא המפורסמת ביותר בארץ. מעבר להיותה של המאפיה מוסד יפואי נחשב ועתיר מוניטין, ידועה גם העובדה כי בעלי המאפיה מקפידים לסגור אותה במועדים היהודיים יום כיפור ופסח.
מה מביא בעלי עסק מוסלמים לשמור כל כך על כלל זה במשך כל כך הרבה שנים?

 

בשנת 1740 נשלח מכתב מאת דאהר אל עומר, שליטו הבדואי של הגליל אל הרב חיים אבולעפיה מאיזמיר. במכתב הפציר השליט מאבולעפיה לעלות לארץ ישראל ביחד עם מאמיניו ולהקים בטבריה ישוב יהודי.
הרב אבולעפיה שהיה יליד חברון קפץ על המציאה, הודה מקרב לב לשליט הבדואי הנדיב ועלה לארץ עם חבר מאמיניו להקים בטבריה את הרובע היהודי. כה אסיר תודה היה לדאהר אל עומר, שאפילו תרם כספים להקמת מסגד בטבריה.

החימש (דור חמישי) של אותו חיים אבולעפיה נקרא שלמה אבולעפיה. הוא נולד ב 1865 וגם הוא, כמיטב המסורת, היה טברייני.

כיוון שדיבר עברית רהוטה, כזו עם ח' ו-ע', מזמינים אותו בשנת 1895 להיות מורה לעברית במושבה ראשון לציון. שם הוא פוגש את רבקה ומתחתן אתה.

לימים, הם עוברים לגור בנווה צדק שמצפון ליפו, ומגדלים שם את חמשת ילדיהם, הוא מתפרנס מהוראת עברית, והיא מטוויה ואריגה.

יום אחד מתדפק על דלתם נער מוסלמי צעיר, מזה רעב וקרוע בגדים, ומבקש נדבה.

רבקה מכניסה אותו אל ביתם, נותנת לו לאכול ולשתות ומחליפה את בגדיו הבלויים, והוא מספר לה כי הוא יתום ששימש כעבד אצל אדוניו ביפו וברח מהם.

הזוג אבולעפיה מאמצים את הנער ומגדלים אותו.

לאחר כמה שנים שלמה אבולעפיה נפטר, ורבקה שאינה יכולה לעמוד לבדה במעמסת גידול הילדים, פונה לנער ואומרת לו כי אין לה עוד אפשרות לכלכל אותו וכי הוא חייב לעזוב.

הנער חוזר ליפו, ומחליט לאמץ לעצמו את שם המשפחה אבולעפיה.

הוא מנסה להתפרנס ומקים מאפיה קטנה בסמוך לכיכר השעון.
המאפייה גדלה ומשגשגת, ומתוך הוקרה למגדליו היהודים הוא מחליט כי במאפיה שלו לא ימכרו ביום כיפור ובפסח .

הוא משאיר הוראה זו בצוואתו לבניו, ואלו מקפידים בה מאוד עד עצם היום הזה.