אפולוניה (תל ארשף)

 

ליד הגן הלאומי חוף השרון נמצא מצוק כורכר גבוה, מעגן טבעי קטן, וגן לאומי מסודר במרכזו מתנוססת מצודה צלבנית מרשימה.
זוהי אפולוניה, או תל אַרְשָׁף.

היסטוריה

ההיסטוריה המרתקת של אפולוניה החלה כבר לפני כ 2500 שנה והישוב התקיים בצורותיו השונות במשך כ 1800 שנה.

הישוב הראשון באתר נוסד על ידי הפיניקים בתקופה הפרסית בא"י (סוף המאה ה-6 לפנה"ס).

הפיניקים כינו את המקום ארשוף על שם אחד מהאלים שלהם, רשף, אל המלחמה והסערה.

הם ניצלו את הים ושלו ממנו חלזונות שמהם הפיקו את צבי הארגמן.
כמו כן השתמשו במפרץ הטבעי כמעגן לאניות שבהן סחרו עם העולם היווני.

אפולוניה

בתקופה ההלניסטית, במאות ה-1-4 לפני הספירה, זיהו תושבי המקום את רשף עם האל אפולו, ועל כן כינו את העיר אַפּוֹלוֹנְיָה.

מאוחר יותר, נכבש מישור החוף על ידי החשמונאים.
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מונה את אפולוניה ברשימת ערי החוף של ממלכת אלכסנדר ינאי .

בתקופה הרומית, במאות ה-3-1 לספירה, התפתחה אפולוניה והפכה לעיר של ממש.
בתקופות הרומית והביזאנטית התקיימה באפולוניה קהילה שומרונית ואולי גם קהילה יהודית.

סוזוסה

בתקופה הביזאנטית, במאות ה-6-5 לספירה, הגיעה העיר – שכונתה אז סוזוסה – לשיא פריחתה.

היא הפכה לעיר הנמל של דרום השרון.
שטחה באותה תקופה היה 280 דונם, והיו בה גתות ובתי בד לעיבוד תוצרת חקלאית, וכן תעשיית זכוכית מפותחת.

הייתה זו עיר ללא ביצורים, ובה מערכת מים משוכללת, שהתבססה על אגירת מי גשמים בבורות.

ארסוף

בתקופה המוסלמית הקדומה, במאות ה-11-7 לספירה, נשלטה העיר על ידי המוסלמים.
הם כינו אותה ארסוף והקיפו את העיר בחומה, כדי להתגונן מפני התקפות הצי הביזאנטי.
שטח העיר הצטמצם לכדי 90 דונם והיא הייתה בנויה בצפיפות.

בשנת 1099, לאחר שכבשו את ירושלים, צרו הצלבנים על ארסוף אך מתקפתם נכשלה.

ארסור

באביב 1101 הצליח המלך הצלבני בלדווין הראשון, בעזרת צי אניות מגנואה, להכניע את העיר. הצלבנים כינו את העיר ארסור.

באמצע המאה ה-12 לסה"נ נמסר כל אזור דרום השרון למשפחת אצילים צלבנית וארסור הפכה לבירת האזור.

הצלבנים חיזקו את חומות העיר המוסלמית וחפרו את החפיר היבש כהגנה נוספת. בעקבות מפלת הצלבנים בקרב חיטין, בשנת 1187, עברה העיר לשליטת המוסלמים למשך ארבע שנים.

נצחון הצלבנים בקרב ארסוף בשנת 1191 לסה"נ, קבע את שליטתם בארץ-ישראל למאה שנים נוספות.

בשנת 1241 לסה"נ החלו הצלבנים להקים מבצר בצפון העיר, בהנהגתו של ז'אן ד'איבלין ד'ראסור. עם מותו בשנת 1258 לסה"נ, עברה ארסור לידי בנו, בליאן הראשון.

הלה לא עמד בלחץ המתקפות של המוסלמים הממלוכים, ולכן מסר את השליטה על הסניוריה הפיאודלית של מחוז דרום השרון, כולל השליטה בארסור, לידי מסדר ההוספיטאלרים (מסדר צבאי-נוצרי). כמה מאות לוחמים ממסדר זה ישבו בתוך המבצר. באביב 1265 לסה"נ עלה על ארסור הסולטאן הממלוכי בייברס בראש צבא גדול וחזק.

במקום התנהל קרב במשך ארבעים יום עד שנכבשה העיר.

כאשר ראו הלוחמים הצלבנים שהיו בתוך המבצר כי אפסה תקוותם, הסכימו להיכנע בתנאי שיינתן להם לעזוב את העיר.

בייברס הסכים אך לאחר שנכנס למבצר אילץ את המגינים להרוס את המבצר ולשרוף אותו, ולקח אותם בשבי. כך הקיץ הקץ על העיר ארסור ועל מבצרה, שהתקיים עשרים וארבע שנים בלבד! הממלוכים הקימו כאן משלט צבאי, שנעזב לאחר זמן מה, ומאש לא נושב המקום עוד.

 

הצומח באזור

אפולוניה שוכנת על גבי רכס כורכר (אבן חול גירנית) בקרבת הים. הגורמים העיקריים המשפיעים כאן על הצומח הם רוחות חזקות הנושאות רסס מי-ים, מידת פריכותו של הכורכר והכיסוי החולי. הצמחים המופיעים על רכס הכורכר הם בעלי עמידות גבוהה בפני רסס מי-ים וללא כיסוי חולי. ניתן לראות כאן מלוח קיפח (בתמונה), עדעד רותמי, מדחול דוקרני ונר-לילה חופי.ממזרח לאפולוניה היה בעבר יער אלוני תבור. הרס יערות השרון החל בתקופה הצלבנית, אז ניצלו את העצים לבנייה ושריפה, ונמשך עד סוף התקופה העות'מאנית. כיום לא נותר, בקרבת אפולוניה כל שריד ליער.

במחצית  2012 חשפה משלחת חפירות משותפת לאוניברסיטת תל אביב ולרשות הטבע והגנים מטמון מטבעות זהב בתוך כלי חרס שבור מתחת למרצפות אחד החדרים במבצר. המטמון מכיל מטבעות ממלוכים רבים ומתוארך למאה ה-13חלק מהמטבעות הם מהתקופה הפאטימית וחלקם מהתקופה האיובית.

בשנות השבעים והתשעים נערכו בתחומי האתר חפירות ארכאולוגיות.
במסגרת החפירות נחשפו חלקים נרחבים מהעיר, והאתר הוכשר לביקורי מטיילים והוכרז כגן לאומי ושביל ישראל עובר למרגלותיו.
הסיור בגן הלאומי מתבצע לאורך שני שבילים קצרים – אחד העובר לאורך קו מצוק הכורכר, והשני (למתקשים בהליכה) עובר דרך מרכז הגן. משך הסיור בגן הוא כשעה.
בסמוך לגן הלאומי עובר שביל ישראל בדרכו בין נתניה ותל אביב.