אופס, טעות…

"קיימות שתי דרכים כדי לטעות: האחת להאמין במה שלא קיים, והאחרת – לסרב להאמין במה שיש."(סרן קירקגור)

טעויות הן חלק אינטגרלי מכל תהליך היסטורי.
חלקן הרה אסון, חלקן סתמי, חלקן משעשע ממש.
אספתי פה כמה טעויות הנוגעות לזיהוי אתרים בהיסטוריה שלנו, המסובכת כל כך ממילא…

♣

"מגדל הזבובים" בעכו – לא זבובים ולא יער

כאשר הגיעו הצלבנים לראשונה לארץ הקודש הם לטשו עיניים לעכו אך לא כבשו אותה מיד.
רק לאחר כמה שנים החליט המלך הצלבני באלדווין הראשון שנמל יפו ונמל חיפה אינם מספקים את צרכי הממלכה, וכבש את עכו לאחר שתי תקופות מצור ובקצת עזרה מידידים איטלקיים ששטו בים והשכירו את שרותיהם לכל המרבה במחיר.

הצלבנים אמנם הביאו לאזור החם שלנו אופנה מצועצעת עם שיק ארופאי, אבל מבחינת התמצאות גאוגרפית הם לא היו משהו, בלשון המעטה.

וכך, כשהביטו מן הים אל עכו וראו את המגדל המזדקר מהים בפתח הנמל, כינו אותו ללא היסוס "מגדל הזבובים" שכן האמינו כי הם רואים את לא אחרת מאשר עקרון הפלשתית.
(עכשיו אתם מבינים למה באנגלית היא נקראית Acre?)

הטעות הקטנה לא היתה קטנה כלל ועיקר…. אלא טעות של יותר מ 130 קילומטרים.

ומאיפה הזבובים אתם שואלים?
אם זוהי עקרון הפלשתית, הרי רק טבעי כי המגדל יוקדש לבעל זבוב, אותו אל פלשתי ואחד מכינוייו הרבים של האל בעל.

הקיצר, לא בעל, לא זבוב, ולא עקרון, אבל השם דבק במגדל הרטוב עד ימינו אלה וכנראה גם לעד.

♦

גשר בנות יעקב על הירדן – יעקב זה לא פה

שוב הצלבנים, ושוב טעות גאוגרפית…
"מעבָר יעקב" (Vadum Jacob) היה השם הלטיני שנתנו מיודעינו הצלבנים למקום, אותו חשבו בפזיזותם למעבר היבוֹק, בו חצה יעקב את הירדן כדי לפגוש את עשיו אחיו.

פה טעו הצלבנים "רק" ב 100 קילומטרים…

אבל איך הגיע סיפורן של הבנות לכאן?
במאה ה-12 היה בצפת (רק 14 קילומטרים מכאן…) מנזר  בשם "יעקב הקדוש".

את צפת, אגם, חשבו הצלבנים החביבים לבית אל..).

הנזירות במקום חיו מכספי תרומות ונדבה ועיקר הכנסתן באה להן מכספים שגבו האבירים הטמפלרים מהעוברים במעבר הירדן.
על שם נוהג זה כונה המקום על שם הנזירות של יעקב הקדוש, שהיה בכלל הבישוף של ירושלים באותה התקופה.

גם המסורת המוסלמית אינה חפה מדמיון מפותח, ומייחסת את המקום להיכן ששמע יעקב על מכירת בנו האהוב יוסף.
כדי לחזק את הסיפור, יצביעו המוסלמים חובבי המסורת על קבריהן של בנות יעקב ליד המושבה משמר הירדן הסמוכה ואף יגידו כי המקום נקרא מח'אדת אלחיזן – מעבר הצער.

ובקיצור, לא יעקב, ולא בנותיו.
מה שכן, גשר יש…

♦

מגדל דוד בירושלים – אדמוני ויפה עיניים, אבל לא פה

כל מי שנכנס לירושלים העתיקה דרך שער יפו מכיר היטב את אחד מסמליה הבלתי מעורערים של העיר, החומה ומעליה מצודה מרשימה ו"מגדל דוד".

אלא שהשם המרשים שניתן למגדל אינו נכון, והוא אינו קשור בשום צורה לדוד המלך נעים הזמירות.
עירו של דוד, ההתחלה של ירושלים, היתה כמובן ב"עיר דוד", מדרום לעיר העתיקה על השלוחה היורדת לכיוון נחל קידרון.

אז איך בכל זאת דבק השם המפורסם במגדל היפה?
הורדוס, המלך הבנאי,  היה זה שבנה פה מצודה גדולה .
בתקופה הביזנטית (במאה ה-5) קשרו את המצודה לדוד המלך, כובש ירושלים.

השם, כרגיל, השתמר בכל התקופות עד ימינו ויישאר כך, בטעות, לעד.

♦

קרית גת בשפלה – כן, אבל לא כאן

אם תיסעו בכביש 35 הסמוך לקריית גת ותסתכלו צפונה, תבחינו בגבעה גדולה.
זהו, רבותי, תל עֵרָני.
ומה כל כך מיוחד בו אתם שואלים? העובדה שפעם, עד למחצית שנות החמישים, הוא נקרא "תל גת".
וזה כבר רציני, משום שהשם מרמז על כך שהתל התמים למראה זוהה כלא אחר מגת המקראית, אחת מחמשת עריהם הראשיות של הפלישתים.
ולא זו בלבד, אלא גם שהייתה זו אחת משלושת הערים בהן נותרו ענקים! (קראו בספר יהושע).

בשנת 1942 עלה על הקרקע קיבוץ גת שנשא בגאון את השם המקראי.

בשנת 1954 הוקמה בסמוך מעברת עולים, שהתפתחה ברבות הימים לעיר קריית גת, גם היא, על שם עיר הענקים.

אלא שבשנת 1956 הגיעה משלחת ארכאולוגית מאוניברסיטת תל אביב למסקנה כי גת המקראית, עירם של הפלישתים, אכן היתה, אבל לא כאן.

כיום מזוהה גת הפלישתית בוודאות בתל אחר, תל צפית, המרוחק כ 10 קילומטרים צפונה, וחדי העין יבחינו בו ממזרח לכביש 6.

ואגב, סיפור דומה הוא לגבי קרית עקרון (ליד רחובות), שנקראה כך ע"ש הכפר ע'קיר וזוהתה עם עקרון הפלישתית.
היום יודעים כי עקרון הפלישתית היתה כ 5 ק"מ דרומה משם, באזור שדות קיבוץ רבדים.

אז מה עושים עם קיבוץ גת והעיר קריית גת?
ועם קרית עקרון?
מעבירים אותם למקום הנכון? מחליפים את שמם?

נראה שלא זה ולא זה, וכל שנותר הוא להשתעשע במחשבה "מה היה קורה אילו"…

♦

הר הקפיצה ליד נצרת – קפץ או לא קפץ?

באחד הסיפורים המפורסמים על ישו בברית החדשה, מסופר כי נשא דרשה בכנסיית בית הכנסת בנצרת, בה רמז על היותו המשיח.
שומעיו היהודים התרעמו, הוציאוהו מהעיר וביקשו לזרוק אותו מראש ההר,
אבל ישו "עבר בתוכם" וניצל.
לאחר מקרה מצער זה בו גורש מעיר נעוריו, החל ישו לפעול באזור הכינרת.

אז מה לסיפור זה ול"קפיצה"?
ברבות השנים התפתחה מסורת נוצרית על פיה קפץ ישו מראש ההר אל העמק.
ולמה זו טעות? משתי סיבות:

האחת היא, שאין לכך סימוכין במקורות.
בספר הבשורה ע"פ לוקאס נכתב:
"ַויָּקוּמוּ וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ אֶל-מִחוּץ לָעִיר וַיְבִיאֻהוּ עַד גַּב הָהָר אֲשֶׁר נִבְנְתָה עִירָם עָלָיו לְמַעַן הַשְׁלִיכוֹ מָטָּה׃ אַךְ-הוּא עָבַר בְּתוֹכָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ".

"וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ". לא קפיצה ולא בטיח.

הסיבה השנייה לכך שמדובר בטעות היא שאותו "הר הקפיצה" נמצא רחוק מאוד מהמרכז ההיסטורי של נצרת, ואין כל הגיון בכך שברח עד לשם ועוד הצליח לקפוץ.

ואנחנו נותרנו עם שם הרואי, להר שממנו נשקף נופו הנפלא של עמק יזרעאל, וממנו אף אחד לא קפץ מעולם.

♦

"העצים המאובנים" במכתש – לא עצים, ולא מאובנים

פעם, כשהיינו נוסעים בכביש החוצה את המכתש הגדול (מכתש חתירה), היינו חולפים ביעף על פני שלט המורה דרומה ועליו המילים "לאתר העצים המאובנים".
חובבי גאולוגיה אף עצרו במקום, החנו את הרכב והלכו קצת ברגל כדי לחזות בפלא.
ואכן, נמצאים במקום כמה "גזעים" ענקיים דמויי עץ אבל סלעיים לחלוטין.

השלט עמד שם שנים בעין מפריע, עד שמחקר מעמיק יותר גילה את האמת.
אין מדובר בעצים, ומן הסתם הם גם לא מאובנים.

אז מה הם הסלעים הללו בכל זאת?

ובכן, בתהליך שנמשך מיליוני שנים, אבן החול בבטן האדמה היתה בסביבה חמה מאוד.
מה זה חמה מאוד? 400-500 מעלות צלזיוס.
הקווארץ, שהוא המינרל העיקרי המרכיב את אבן החול, הומס על ידי המים הרותחים, ובתהליך הנקרא התמרה בחום הפך הסלע לקוורציט.

כשהתגלתה האמת, מיהרו אנשי רשות שמורות הטבע להחליף את השלט, והציבו אחר כבוד את השלט החדש.
אלא שגם כאן, אבוי, טעו טעות קטנה.
השלט החדש אומר "אבן חול קוורצית", בעוד שהמהדרין צריכים לומר "אבן חול – קוורציט".

אבל אנחנו, שאיננו קטנוניים, נקבל את השלט החדש באהבה ונלך לבקר את "העצים" "המאובנים" שאינם אלא חול, וזה הכל.