אנדרטת עמק הבכא (עֹז 77)

בצפונה של רמת הגולן משתרע עמק שרוחבו כארבעה קילומטרים בין תל חרמונית לרכס "הבוסטר" שמצפון לעיר קונייטרה.

במקום זה, שקו הגבול הבינלאומי בין ישראל ובין סוריה עובר בו, ניסה הצבא הסורי להבקיע את קו החזית במלחמת יום הכיפורים, וכאן נבלם.

כוח השריון העיקרי שעמד בקרב ההגנה מול הסורים היה גדוד 77 של חטיבת השריון הסדירה 7, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, והשתתף בו גם כוח מחטיבה 188.

בחלקו הצפוני של העמק, למרגלות תל חרמונית, ניצבת אנדרטת עמק הבכא (עֹז 77).

האנדרטה בנויה מפלטות בזוקה של טנק "שוט" (צנטוריון) ומתותח טנק הניצב אנכית.

למרגלותיה מותקן לוח ארד בו חקוקים שמות 21 לוחמי הגדוד שנפלו במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

לצד האנדרטה נמצאת שלדת טנק סורי מדגם T62, הטנק החדיש ביותר שהיה בידי הצבא הסורי ב 1973.

בכניסה לאתר האנדרטה ניצבת הכתובת: "מול מאות טנקים צעדו בעוז רוחם, ידעו שרק בגופם להציל הם יכולים ישובי הגליל והגולן.
העם לא ישכח גיבוריהם הנועזים ואת מעשי הבנים. לדורי דורות יונצחו. נפלו אך לא לשווא.
יהי זכרם ברוך"

משמאל לטנק לוח עליו מילות השיר "אחי גיבורי הגולן".

שני אזורי הלחימה הנוחים ללחימת שריון ברמת הגולן היו פתחת קונייטרה בצפון ופתחת רפיד בדרום.

המטכ"ל ופיקוד הצפון העריכו כי המאמץ הסורי העיקרי יתרכז בפתחת קונייטרה, על מנת להשיג הכרעה טקטית מהירה באמצעות הבקעה מהירה, כיבוש מחנה נפח, והתייצבות על גשרי הירדן באיום על ישובי עמק החולה.

בהתאם להערכה זו, הוצבה חטיבה 7 שהיוותה עתודה פיקודית, לאורך קו הגבול מקונייטרה ועד בוקעתא.

מפקד החטיבה אל"מ אביגדור (יאנוש) בן גל מיקם את כוחותיו בשני קווי הגנה.
הקדמי היה קו המוצבים וכן גדוד שת"פ מחטיבה 188, והאחורי מורכב מעיקרה של חטיבה 7.

מפרוץ המלחמה ב 6 לאוקטובר ולמשך היומיים הבאים בלמה החטיבה מספר התקפות יום ולילה של דיוויזיה 7 הסורית שהסתייעו באלפי קני ארטילריה.

כל נסיונות ההבקעה החלו באזור ח'אן ארנבה וכוונו אל העמק שבין חרמונית ורכס הבוסטר.

כוחות נוספים של החטיבה בלמו כל העת גם נסיונות סוריים לאגף מצפון ומדרום.

לאחר לחימה רצופה של ארבעה ימים ושלושה לילות, פתחו הסורים בנסיון ההבקעה העוצמתי מכולם ב 9 באוקטוברץ
הם הפעילו לראשונה את כוח העתודה מדיוויזיה 3 המשוריינת, וכן את "כוח אסד", כוח עילית של כ 100 טנקים נוספים.

באותה עת נותרו תחת פיקוד חטיבה 7 43 טנקים כשירים, מהם רק 30 בגזרת ההבקעה.

תוך ניצול עדיפות מספרית עצומה ובסיוע הרעשה ארטילרית הצליחו הסורים להגיע לטווח מגע עם חטיבה 7, וזו היתה קרובה להישבר.

מפקדי החטיבה שגילו מנהיגות, קור רוח ואומץ לב התארגנו ועברו להתקפת נגד בפיקודו של סא"ל קהלני. בעזרתם של כוחות עתודה קטנים וכוח תגבורת נוסף של חטיבה 188 בפיקודו של סא"ל יוסי בן-חנן, הצליחו לבסוף למוטט את ההתקפה הסורית.

בתום הקרב היו פזורים בעמק כ 200 טנקים סוריים פגועים ומספר גדול של כלי רכב משוריינים, רובם מעלים עשן.

הקרב על עמק הבכא הפך לסמל העמידה העיקשת של כוחות צה"ל המופתעים אל מול כוחות עדיפים מספרית במלחמת יום הכיפורים.

הקרב הובלט לנוכח העובדה שבגזרות אחרות בדרום רמת הגולן ובסיני לא הצליחו כוחות הסדיר לבלום את שטף הכוחות העדיפים.

בגזרות אלה נפרצו קווי ההגנה של צה"ל והתייצבו רק לאחר הגעת תגבורת מילואים.